עשור חלף מאז שלהקת ג'יין בורדו התחילה את דרכה וכבשה את לבבות הקהל הישראלי ומאז לא הפסיקה לרגש, לחדש ולהפוך לאחת הלהקות האהובות והמוערכות במוזיקה הישראלית.
מההתחלה הצנועה ברחובות תל אביב, דרך אלבומי זהב, להיטי ענק כמו "איך אפשר שלא", "עינב", "אשה קשה", "תל אביב זה אני ואת", "מגדל המים", "אוקיינוסים", "רוקדים צמודים" ועוד.. אינספור הופעות ברחבי הארץ, שיתופי פעולה עם טובי האמנים בארץ - הלכה וצברה קהל נאמן, שותף לדרך, שממשיך לגדול, ללוות ולהעריך את פועלם.
במהלך השנים הצליחה הלהקה לשלב בין סאונד קאנטרי-פולקי לבין ניחוח ישראלי חם ומיוחד, וליצור שפה מוזיקלית ייחודית שהיא כולה שלה – אותנטית, אישית ומרגשת.
במרכז ההרכב ניצבים דורון טלמון ומתי גלעד. הסולנית הכריזמטית והקול שמזוהה כל כך עם הלהקה והמפיק המוזיקלי נגן הקונטרבס והבס האחראי על הסאונדים הייחודיים של הלהקה.
טלמון, שהחלה את דרכה המוזיקלית בבית הספר "רימון", היא לא רק הקול, אלא גם הלב הפועם מאחורי היצירה – כותבת ומלחינה את רוב שירי הלהקה. עם נוכחות בימתית כובשת, הפכה טלמון לאחת הפרפורמריות המוערכות והאהובות בארץ. הכתיבה האישית והכנה שלה היא זו שהעניקה לג’יין בורדו את הצליל הייחודי, החם והקרוב כל כך ללב.
צילום: אורית פניני
